כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל וכל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה להיכנס אל הקדושה. ומי לנו גדול מאדם הראשון שפרש מאשתו ושב בתשובה שלמה מאה ושלושים שנה. ודייקא בכל אלו המאה ושלושים שנה באו רוחות וחיממו אותו וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל ובודאי נחלשה דעתו מאוד מזה בכל פעם, ובודאי ארב עליו הבעל דבר ורצה להפילו בדעתו לגמרי בכל פעם. אבל הוא התגבר בכל עת ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם, עד שזכה בסוף המאה ושלושים שנה להוליד את שת 'שממנו השתת העולם' ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח, ואדם הראשון בעצמו היה גם כן כל ימיו צדיק וחסיד ונפטר בשם טוב. ואף על פי שעדיין צריכים לתקן הפגם שלו בכל דור ודור, אף על פי כן אם לא היה מתגבר ומתחזק בעצמו לתקן מה שתקן בודאי היה קשה מאד התיקון ביותר גם לצדיקים הבאים אחריו.