כשאדם נתרחק מהשם יתברך חס ושלום, מכל שכן כשנופל לתאוות רעות ועברות, רחמנא לצלן, אזי היא בחינת: "רחל מבכה על בניה" וכו', כי השכינה היא קדושת ישראל נקראת "רחל" כידוע, ואזי היא בבחינת "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", כי הקליפות והסטרא אחרא גוזזין אותה ונוטלין ממנה כביכול את הודה ותפארתה והיא נאלמה ביניהם, ואז היא בחינת "שכינה מה אומרת קלני מראשי" וכו'.
וכשזה הרחוק מאוד נתעורר בעצם ריחוקו ואינו מייאש את עצמו בשום אופן ובוכה וצועק להשם יתברך תמיד, זה בחינת: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים", כי קדושת נפשו בוכה במרירות גדול מאוד "ומאנה להנחם וכו' כי איננו", כי רואה שזה זמן רב אשר היא רחוקה מהשם יתברך כל כך. אבל אף על פי כן מאחר שהיא מתחזקת את עצמה עדיין לצעוק ולבכות להשם יתברך תמיד, אזי נתעוררים רחמי השם יתברך ומאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה בבחינת: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך"
